אז מה היה לי? התחלתי בהתלהבות נורא גדולה של הנה אני הולכת לכתוב בלוג ולא רק לקרוא ולגלוש בבלוגים של אחרים. בראש כבר חשבתי מה אני הולכת לכתוב, איך ומה אבל.... זה המשיך במה בעצם יהיה הנוש המרכזי שלי ואיך אני הולכת להעביר אותו בדיוק???? אחר כך עברתי לשלב של ה"מבולבלת" כי אין קשר בין בלוג לבלוג, אין קשר בין התוכניות לביצוע, והאמת היא שגם אני לא כל כך מוצאת את הזמן לכתוב בבלוג, להיכנז לפורומים של האתר, לקרוא מאמרים, להגיב לחברות וכמובן...המשימה הקשה ביותר לשווק את הבלוג שלי.....
אז נכון, בלוג יכול להיות משהו מאוד מפרה ומעשיר, עובדה את לימוד התפירה שלי עשיתי רק דרך שיטוט בבלוגים... אך על מנת לתחזק את הבלוג, לגרום לאנשים להתעניין בו, לחזור אליו להגיב למגיבים, יש צורך התיחזוק שוטף שלו ואמונם, אני חוזרת ומציינת כי אין צורך בידע רב על מנת לתחזק את הבלוג אבל יש תצורך במשאב אחר - זמן - המשאב היחיד, שלצערי, אין כל דרך להעשיר אותו.... וככה נשארתי מתנדנדת לי בין כל חמשת השלבים של גילי סלמון (פעם בשלב השלישי מוסרת מידע, פעם בשלב הרביעי דנה עם עמיתות, פעם תקועה עוד בשלב הראשון...) ועם מסקנה שאת הבלוג הבא אני אפתח כנראה רק כשאני ארגיש שיש לי את כל הזמן שצריך..... ולכן, התחלתי עם השיר המקסים הזה של הופה היי ואסיים עם השיר המקסים לא פחות...
